בימים אלו, ימי חג החנוכה, תקנו לנו רבותינו תקנה אחת לפרסום הנס שעשה ה' לאבותינו, והיא תקנת הדלקת נרות חנוכה שמונה ימים.
והנה הדלקת נרות החנוכה, לכאורה אינה באה לפרסם את כל ניסי ה' שאירעו בימי החנוכה, אלא אך ורק את נס פך השמן, שנותר רק פך אחד של שמן טהור במקדש, ולא היה בו להדליק אלא ליום אחד, ונעשה נס ודלקו ממנו הנרות שמונה ימים, אבל על שאר ניסי ה' לא תיקנו לנו רבותינו איזו תקנה שנעשה לפרסם הניסים, שנצחו מעטים את הרבים, ושלא נכחד שם ישראל מן העולם.
והדברים טעונים ביאור יותר, כאשר אנו מתבוננים בנוסח "על הנסים" שבתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון, שבו נזכר נס הניצחון של המכבים נגד היונים, שבאו היונים "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ואתה ברחמיך "מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים", ואילו הנס המופלא של פך השמן לא נזכר כלל בתפילה. ואם ראו רבותינו חשיבות גדולה כל כך בנס פך השמן, עד שתיקנו כנגדו מצות הדלקת נרות חנוכה, אם כן היה מן הראוי גם כן שיוזכר נס זה בתפילה ובברכת המזון, ולמה זה יעדר שמו של עיקר הנס מן התפילה?
והנה בגמרא במסכת תענית (כה.), מובא מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שפעם אחת אירע לבתו שטעתה ושמה בנרות השמן של שבת חומץ במקום שמן, והיתה יושבת ובוכה על כך שתיכף יכבו לה הנרות וישבו בחושך כל השבת. ראה אביה הגדול בצערה ואמר לה, בתי, למה תבכי? מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק. וכדבריו כן היה באמת, שדלקו לה נרות החומץ במשך כל השבת, ולא כבו אלא במוצאי שבת. ומבואר אם כן שכדוגמת נס פך השמן שהיה לחשמונאים, אירע גם כן אצל רבי חנינא בן דוסא. ואם כן נראה לכאורה שאין מה להתפעל כל כך ממופת זה שנעשה למכבים, שכבר הייתה כזאת מעולם שיארע כן לצדיקים, שיהפוך ה' יתברך מנהגו של עולם למענם בדבר זה, ואם כן מה כל הרעש הגדול הזה שהרעישו רבותינו בתקנם לנו תקנה לזכר נס פך השמן, ואילו את עיקר הנס, הלא הוא נס הניצחון, לא ראו לציין במעשה דומה.
ונראה לבאר הענין, שבאמת עיקר הנס בימי החנוכה היה נס הנצחון של המכבים כנגד היוונים הרשעים, אלא שכל הנסים במלחמות המכבים לא היו למעלה ממנהגו של עולם ממש, ויוכל המכחש לטעון שלא היה הניצחון אלא בזכות גבורתם העילאית של המכבים, שאף שלא היו אלא מעטים, מכל מקום בגבורתם וחכמתם בתכסיסי מלחמה ידעו איך לנצח את צבאות היוונים הרבים (כמו שכתב הר"ן (חולין צה
שכן מנהגו של עולם ששנים או שלושה אבירי לב יניסו הרבה מן המופחדים). אבל בזכות נס פך השמן, יסתמו טענות המתפלספים בדבר זה, שכן נס פך השמן היה ללא ספק יוצא מגדרו של עולם, וכיון שכך, מגלה הוא לנו גם על שאר ניסי חנוכה שהיו כולם מאת ה', אלא שחלק מן הנסים הם גלויים, וחלק מהם הם נסתרים, ועל הכל אנו מודים לה' יתברך בימים אלו באמירת ההלל, ובקיום תקנת חז"ל להדליק נרות חנוכה שמונה ימים.
ומזה הטעם גם כן, אין אנו מציינים את ימי החנוכה בסעודות ובתענוגים כפי שאנו נוהגים בשאר ימים טובים ומועדים, משום שעיקר הנס שאנו מודים עליו לה', אינו על הצלת הגוף הגשמי מהיוונים, שהרי היוונים כלל לא רצו להרוג את ישראל, אלא רק להרוג את נשמתו של עמינו, ועל כן מן הראוי לעשות זכר לנס בדבר שהוא רוחני, באור נרות החנוכה, שהם סמל לנשמת האדם ולאור הרוחני שבנשמתו, וגם ההצלה הגשמית שהיתה לנו בימי המכבים, אין עיקרה אלא בהצלת הרוח של עמינו, שהרי אם רצו, יכלו המכבים להכנע ולהצטרף למתיוונים גם הם, ובכך היתה נפסקת תורה מישראל ח"ו, נמצא אם כן שאין השמחה בנס הנצחון, אלא שמחה רוחנית על הצלה רוחנית, ועלינו לציין את אותה ההצלה בענין רוחני, שהוכח לעין השמש בנס פך השמן שכל ענינו רוחני, והאור שהואר ממנו מאיר לנו עד עצם היום הזה, ובזכותו עתידים אנו להמשיך בתורה ויראת ה', עד שיבא משיח צדיקנו ויגאלינו גאולת עולם. במהרה בימינו אמן.
כשמדליק נרות חנוכה צריך לדאוג שיהיה בנר די שמן כדי שידלוק לכל הפחות חצי שעה מזמן הדלקתו, וכן אם מדליק בנרות של שעווה, צריך להיזהר שיהיו הנרות גדולים כדי הצורך שידלקו לפחות חצי שעה מזמן הדלקתם אחר צאת הכוכבים (ומצויים נרות צבעוניים המותאמים במיוחד למנורות חנוכה קטנות, ואינם דולקים חצי שעה, ויש להיזהר שלא להדליק בהם.) ובערב שבת שמדליקים נרות מוקדם לפני נרות שבת.
כשמדליק נרות חנוכה בלילה הראשון, ידליק את הנר הקיצוני שבצד ימין, ובלילה השני ידליק את הנר הנוסף תחילה, ואחר כך ידליק את הנר שהודלק אתמול, ויוצא איפה שסדר הדלקת נרות חנוכה הוא משמאל לימין, כדי שיתחיל ההדלקה בנר החדש, שנוסף בגלל תוספת הנס שבתוספת הימים.
אמרו בגמרא במסכת שבת (דף כג.) הדלקה עושה מצווה, ואם כבתה אינו זקוק לה, דהיינו שעיקר המצווה הוא מעשה ההדלקה בלבד של נרות חנוכה שיכולים לדלוק כשיעור הזמן הנכון, ואם כבו הנרות מחמת סיבה כלשהי שלא הייתה בזמן ההדלקה, כגון שלפתע נפתחו הדלת או החלון, ובאה רוח וכבו הנרות, אינו זקוק להם, כלומר שאינו צריך לחזור ולהדליקם שנית. ומכל מקום מצווה מן המובחר לחזור ולהדליק נר שכבה (בלא ברכה), אם כבה תוך חצי שעה מהדלקתו.
אבל אם בשעה שהדליק את הנרות, לא היו ראויים הנרות לדלוק כשיעור זמנם, כגון שהדליקם במקום שהרוח נושבת, או שלא שם די שמן בנר, וכיוצא בזה, צריך לחזור ולהדליק את הנרות מן הדין, ומכל מקום אינו מברך על הדלקה זו.
אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ולכן אסור למנות מעות או לקרוא בספר לאורם של נרות אלו, ולאחר חצי שעה מזמן הדלקתם, מותר להשתמש באור הנרות לכל מה שירצה.
נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בימי חג החנוכה בזמן שהנרות דולקים, דהיינו עד חצי שעה לאחר הדלקת הנרות, ואחד הטעמים הוא, משום שנעשה נס חנוכה על ידן, ואין להקל במנהג זה.
נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, שאף הן היו באותו נס. ולכן אף אישה נשואה, אם בעלה אינו יכול להדליק נרות חנוכה בביתו, כגון שצריך לצאת למקום רחוק, ראוי ונכון שאשתו שתהיה שלוחתו להדליק את הנרות בבית, ויוצא ידי חובה אפילו אם אינו נמצא שם בשעת ההדלקה.
וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאפילו אם יודע שיחזור לביתו באותו לילה בשעה מאוחרת, עדיף שימנה את אשתו שתדליק הנרות בזמן הראוי להדלקת נרות לכתחילה, דהיינו כרבע שעה לאחר שקיעת החמה, מאשר שידליק בעצמו בשעה מאוחרת. ואף על פי שבכל המצוות אנו אומרים "מצווה בו יותר במשלוחו", מכל מקום כאן עדיף שימנה את אשתו להדליק נרות, משום שעל ידה מתקיימת המצווה בזמן הראוי לה כתקנת חז"ל. ומלבד זה יש לומר, שכשהאשה מדליקה נרות במקום בעלה, נחשב הדבר שהוא מדליק את הנרות, משום שאשתו כגופו, ואם כן כשמדליקה האישה נרות הרי הוא כאילו הדליק בעצמו.
ומכל מקום למנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה, אם נמצא הבעל במקום שיכול להדליק, טוב שידליק בעצמו בלא ברכה, ואשתו תדליק בביתו בברכה, ואם יכול הבעל, טוב שישמע ברכות ההדלקה מאדם אחר.
אף על פי שנשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, מכל מקום כשבעל הבית מדליק נרות חנוכה בבית, אין אשתו ובנותיו מדליקות נרות בפני עצמן, ואפילו למנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, מכל מקום אשתו ובנותיו אינן מדליקות בפני עצמן. ורק אם האישה נמצאת לבדה בביתה, כגון אישה שאינה נשואה עדיין, או שאין בעלה נמצא בבית בשעת ההדלקה, תדליק האישה נרות חנוכה.
על פי שעורו של מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א
