פרשת מקץ - סוד החלומות ופתרונם

.....כתב בספרו מנחת יהודה - כי כאשר אדם רואה חלום שהוא מסודר, בלי ערבוב של עניינים שונים, וגם הוא לא מפחד או נבהל בעת ראית החלום, ידוע תדע כי חלום דקדושה הוא, והוא שאמרו חז"ל אחד משישים של נבואה, אם רואה אדם חלומות מעורבבים בלי סדר, גיבובי דברים קופצים מעניין לעניין, אלו חלומות מצד הטומאה.....

בפרשה משבוע שעבר (פרשת וישב) מסופר על שני חלומותיו של יוסף, ולמעשה תוכן החלומות זהה כמעט לחלוטין. בשני החלומות נרמז שסופו של יוסף לעלות לגדולה עד שאחיו יבואו וישתחוו לפניו. אמנם בחלום ה'כוכבים' נזכרים גם השמש והירח, הרומזים ליעקב ורחל, דבר שאין לו מקביל בחלום ה'אלומות', אך פרט לשינוי זה, תוכן שני החלומות זהה, אז למה חזר החלום ונשנה פעמים.

גם בפרשת זאת מקץ, מסופר על שני חלומות, חלומותיו של פרעה מלך מצרים, אשר גם הם זהים בתוכנם.

בעניין חלומותיו של פרעה מסופר בתורה, כי יוסף, פותר חלומותיו של פרעה, נימק את כפל החלום באומרו, כי הדבר מורה על כך ש"ממהר האלוקים לעשותו"
יש לשאול אפוא, למה לא ניתן הסבר להישנות החלום אצל יוסף. אם בגלל התוספת שבאה בחלום השני - הלוא תוספת זו הייתה יכולה להיכלל בחלום הראשון וכך היינו מסתפקים בחלום זה בלבד. חייבים אנו לומר שהישנות החלום אצל יוסף אינה זקוקה להסבר, שכן עצם הישנות החלום מלמדת אותנו דבר גדול.

ההבדל בין חלומותיו של יוסף לחלומותיו של פרעה הוא, שחלומו הראשון של יוסף עסק בעניינים ארציים ('אלומות') ואילו חלומו השני עסק בעניינים שמימיים (שמש, ירח וכוכבים); ולעומת זאת שני חלומותיו של פרעה עסקו בענייני הארץ, וההבדל הוא רק שהחלום הראשון, 'חלום הפרות', מדבר על מין החי, ואילו החלום השני, 'חלום השיבולים', מדבר על דרגה פחותה יותר - על מין הצומח.

לכן אין צורך בהסבר על כפל החלומות אצל יוסף, שכן מדובר בחלומות הרומזים לשני תחומים שונים זה מזה - חלום בענייני ארץ וגשמיות, וחלום בענייני שמים ורוחניות, אולם אצל פרעה נדרש הסבר לכפל החלומות, שכן אין הבדל מהותי בין שניהם.

בכך בא לידי ביטוי ההבדל הכללי בין יהודי לגוי: יהודי, גם כשהוא חי בעולם הזה הגשמי, יש לו קשר לשני העולמות - לא רק לגשמיות העולם הזה אלא גם לרוחניות -העולם הבא. גם הסדר אצלו הוא מלמטה למעלה (תחילה החלום הארצי ואחר-כך החלום השמימי), כיוון של עלייה למעלה. לעומת זאת, לגוי אין שייכות אמיתית לעניינים רוחניים, ושני חלומותיו הם בענייני הארץ. והכיוון הוא כיוון של ירידה - תחילה הוא חולם על מין החי ולאחר מכן על מין נמוך יותר, הצומח.

ליהודי יש הכוח לשלב יחדיו את הרוחניות עם הגשמיות. אמנם הוא חי בעולם גשמי, זקוק לעניינים ארציים, כאכילה, שתייה, שינה וכו', אך עם זאת יש לו קשר שורשי עם הדברים הרוחניים, עם האלוקות, עם הקדושה. אין אצלו סתירה בין השניים. הוא מבין בפשטות, שהמטרה אינה בדברים הגשמיים, אלא שהגשמיות היא רק אמצעי שמסייע לו להשיג את הדברים הרוחניים. ולכן, לא זו בלבד שהוא דואג לכך שהגשמיות לא תפריע לרוחניות, אלא הוא מסתייע בגשמיות עצמה כדי להתעלות מבחינה רוחנית, ועד שהגשמיות עצמה תהפוך לרוחניות.

סוד החלומות ופתרונם, תורה עמוקה היא.

על ידי החלום מסוגל האדם לגלות עתידות ודברים שעומדים להתרחש.

בניגוד למה שהיינו סוברים כי "חלום טוב" מבשר דברים טובים, וחלום רע דברים רעים, הרי אמרו בגמרא (ברכות נה) - ואמר רב חסדא חלמא בישא עדיף מחלמא טבא (חלום רע עדיף מחלום טוב), ואמר רב חסדא – חלמא בישא עציבותיה מסתייה (עצבות האדם מחמת החלום הרע היא מבטלת את הרעה), וחלמא טבא חדוויה מסתייה (השמחה שיש לאדם מחלום טוב היא השכר שהוא מקבל והחלום מתבטל).

מסתבר אפוא, כי לא פשוטו של החלום מורה על העתיד להיות, כי דווקא חלום שנראה כדבר רע הוא מורה על הטובה. כמו שמיצינו על אביי (ברכות נו) שהראו לו בחלומו (חלום רע) את הפסוק בתורה – "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר" ופיתרון החלום בניך ובנותיך ירבו (יהיה לך הרבה ילדים), ואתה אמרת לתת אותם לקרוביך (אתה רוצה שהם יתחתנו עם בני המשפחה שלך) ואשתך אמרה לקרובי ניתן אותם (אני רוצה שהילדים שלנו יתחתנו עם בני משפחתי), עד שתכפה עליך (תכריח אותך) וינתנו (תצטרך לחתן את הילדים שלך לבני משפחת אשתך) לקרוביה, וידמו בעיניך כמי שניתנו לעם אחר.

מסופר על רב שהראו לו בחלומו שהוא תלוי על עץ דקל, וכך נתבשר על עלייתו לגדולה (יומא פז)

יוצא מזה כי ראית חלום טוב והשמחה בחלום הטוב היא זו שעלולה דווקא להביא רעה על האדם, וחלום שנראה רע, ומביא להרגשה רעה ועצבות, עלול דווקא לבשר טוב לחולם.

בגמרא (ברכות נה) שואלת על סתירה שיש בפסוקי התנ"ך, בפסוק אחד כתוב "בחלום אדבר בו", ובפסוק שני כתוב "וחלומות שווא ידברו". מתרץ רבא – לא קשיא, - כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד.
ומפרשים רבותינו כי דבר ששורשו בסיטרא דקדושא (צד הקדושה) נכתב בלשון יחיד, כי אחד מורה על יחידו של עולם הקב"ה, כמו שמצינו על בני ישראל המכונים אחד, לדוגמה "כל הנפש (לשון יחיד) הבאה לבית יעקב" או "ויחן שם ישראל נגד ההר", כך גם חלום מסיטרא דקדושא מוזכר בתנ"ך בלשון יחיד.
,
ואילו מצד הסיטרא אחרא (צד הטומאה) נקראת בלשון רבים, שהרי עשו היו לו רק ששה ילדים ונקראו "נפשות ביתו", ואילו ליעקב היו שבעים נפשות ועדין נקראו "שבעים נפש".

גם התיבה רבים היא רומי בבל יון מצרים, שהם ארבע הגלויות שרומזים לקליפות שישראל נפלו בהם.

ובעקבות הבדל זה, חלום בא מצד הקדושה, על ידי מלאך, וחלומות מצד הטומאה על ידי שד.

הרב הצדיק המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה מגדולי תלמידי הבן איש חי כותב בספרו מנחת יהודה - כי כאשר אדם רואה חלום שהוא מסודר, בלי ערבוב של עניינים שונים, וגם הוא לא מפחד או נבהל בעת ראית החלום, ידוע תדע כי חלום דקדושה הוא, והוא שאמרו חז"ל אחד משישים של נבואה, אם רואה אדם חלומות מעורבבים בלי סדר, גיבובי דברים קופצים מעניין לעניין, אלו חלומות מצד הטומאה, והפיתרון למניעת חלומות אלו היא קריאת שמע ישראל לפני השינה בכוונה גדולה.

פעמים רבות מתגלים לנו בחלום קרובי משפחה שכבר נפטרו. ותמיד, וכל שכן כאשר אינם נראים במצב טוב, עלינו ללמוד ולהתפלל עבורם. במיוחד אם היו ניחנים במידה טובה מסוימת שיש לנו להנציח זאת ע''י שנמשיך אנו וילדינו במידותיהם ומעשיהם הטובים.

ובגמרא, שנו חכמים: מת בבית – סימן יפה לבית. אכל ושתה בבית – סימן טוב לכל בני הבית. נטל כלים וצא – סימן רע לבית.

וכן לפעמים מגלים לאדם רמז למה שנגזר עליו בעתיד, וגם זה כדי לעוררו בתשובה (מכתב מאליהו), שישנה את מעשיו ויתפלל לקב''ה שישנה את רוע הגזירה, ויטיב את חלומו כנ''ל. וחלום טוב, כתב הזוהר הקדוש (ח''א קצט) צריך האדם לזכור, ואז יתקיים; אבל אם החלום נשכח מלב האדם, כך הוא נשכח למעלה. (על פי בניהו לרי"ח)

קטגוריה : יהדות