פוסטוויל, עיירה קטנטנה ופסטורלית, במדינת איוואה בארה"ב, התעוררה אל בוקר אביבי שונה מהבקרים האחרים אליהם הורגלו להתעורר תושבי המקום. שיירה ארוכה של מכוניות משטרה, ואוטובוסים עושה דרכה, ברחובותיה הצרים של העיירה. בשמי העיירה חגים מסוקי משטרה, ומסוקי ערוצי הטלוויזיה השונים. מאות שוטרים וסוכנים מקומיים ופדראליים הפרוסים באזור מכתרים את המתחם וממתינים לפקודת ההסתערות שהגיעה. עד כאן פתיח - שנראה לקוח מסרט הוליוודי. אך במציאות, היה זה רגע השיא, בפשיטה על מפעל הבשר הכשר, מהגדולים בעולם "אגריפרוססורס", לאחר חקירה סמויה שנמשכה חודשים ארוכים בראשות מחלקת ההגירה האמריקאית. כ-400 עובדי המפעל עוכבו לחקירה בחשד של שהייה בארה"ב שלא כחוק. המנהל והבעלים של המפעל, חסיד חב"ד, שלום מרדכי רובשקין , נעצר לחקירה וכשנה וחצי מאוחר יותר עמד לדין והורשע בעשרות סעיפי אישום, כשאף אחד מהם אינו נוגע לעבירות על חוקי הגירה ותעסוקה בלתי חוקיים.
לאה (מימין) ורוזה רובשקין.
27 שנות מאסר!!! נגזרו על האיש שחלילה לא רצח, לא אנס, לא ניסה לפגוע בנפש אדם, אך הורשע בעבירות של הונאת בנקים (שנת מאסר אחת - גזר דין שנגזר לאחרונה על ידי שופט פדראלי במיזורי, על מארק טורקאן, נשיא "הבנק הראשון למשכנתאות" בסט. לואיס, שהונה את הבנק ב-35 מליון דולר).
קצרה הידיעה מלהכיל את השתלשלות העניינים בפרשת רובשקין מאז אותו יום שני, 12 במאי 2008, יום הפשיטה שתוארה כ"מבצע צבאי", כאילו במפעל הבשר הכשר פועל ארגון טרור מסוכן. פשיטה שהוגדרה כפשיטה הגדולה ביותר בארה"ב על מפעל כל שהוא (לסיפור הנרחב בקרו באתר - justiceforsholom.org)ׂ.
השבוע ביקרו בטורונטו רעייתו של רובשקין, לאה, ובתו רוזה המסיירות ברחבי היבשת במטרה להביא את מסר המשפחה, הנאבקת לפתוח את תיקי החקירה ולחקור לעומק את ניהול התיקים, ובד בבד לפעול למען משפט צדק בבית המשפט העליון בוושינגטון.
שעה קלה לפני שהשתיים נשאו דברים בפני מאות מנשות הקהילה שמילאו עד אפס מקום את האולם בבית הספר, "בית יעקב". "כולן בכו, לא נשארה עין יבשה", תיארה בפניי, מאוחר יותר אחת הנוכחות. נפגשתי עם לאה ורוזה, ומיד עם תחילת השיחה הבנתי, שהמשפחה כולה, המונה עשרה ילדים ועשרה נכדים, לא תשקוט על שמריה עד שהצדק במלואו ייצא לאור, ואב-סב המשפחה ייצא לחופש. "קשה לתאר במילים את מה שחווינו מאז אותה פשיטה", אומרת לאה ומוסיפה:" זו ממש התעללות אכזרית, ההיפך הגמור מהצדק החוקי שארה"ב כביכול מתגאה בו, כל שאנו דרשנו מתחילת הפרשה הוא צדק, ומצאנו שהדרך בה נוהל התיק תירשם בהיסטוריה ככתם על מערכת הצדק האמריקאית. בעלי סומן על ידי התובעים ממדינת איוואה כבר מההתחלה, ולא ננוח עד לרגע שמשרד המשפטים יבדוק את התנהלות התובעים וגם השופטת בתיק".
שלום רובשקין. נלחם על חפותו.
פרשת רובשקין עוררה הדים בעולם כולו, והתרחבה מעבר לדיון בעבירות הכלכליות בהן הואשם שלום. זה גלש להאשמות ברדיפת יהודים על ידי הרשויות האמריקאיות ועל כך יש לאם ובתה הרבה מה לומר. "אך לא עכשיו", אומרת רוזה שבאופטימיות ראויה להערכה מוסיפה:"אנחנו מאמינים שהשם איתנו והכל יסתדר". ה'אלף-אמונה, בית-ביטחון, גימל-גאולה' הינם שלושת העיקרים המלווים אותן באשר יפנו, ואל המאבק המשפחתי לחשיפת הצדק מצטרפים מדי יום המונים. "אנו מקבלים מכתבי תמיכה ושיחות טלפון מעודדות מחברי קונגרס, חברי בית הנבחרים, משפטנים ואישי ציבור מכל קצוות תבל, וזה מדרבן אותנו להמשיך במאבקנו", מספרת לאה.
את שלום רובשקין בבית הכלא אוטוזוויל, במדינת ניו יורק, מבקרים בני המשפחה לעיתים תכופות, משתדלים לרומם את רוחו של האיש, שאסירים יהודים ולא יהודים בבית הכלא, מתארים כ"צדיק" המסייע לאחרים בכל דרך שהיא.
האם והבת מנצלות את ההזדמנות שנפלה בחלקן בכדי להודות באמצעות "שלום טורונטו" לכל התומכים בהן באשר הם, והמשפחה תקבל בברכה כל מסר שיועבר אליה באתר הנ"ל.
יש מי שהדביקו לה דימויים של אביטל שרנסקי ואסתר פולארד, אך לאה רובשקין אינה מתייחסת כלל לאותם דימויים. בדרכה שלה, עם מטען עודף של אמונה וביטחון, מאמינה שתגיעה הגאולה (חופש) במהרה.
לפני שנפרדנו לשלום, בעודי מביע בפניהן את פליאתי על הכוחות הנפשיים הטמונים בהן, הפטירה לעברי לאה:"בקרוב בעזרת השם הסרט" ...."איזה סרט"?, תמהתי, ומיד באה התשובה: "סרט על הפרשה כולה, שבו ייחשפו הרבה דברים שעד כה היו מוסווים". שווה להמתין!!!
