ניגשה אלי בחשאי, ביקשה שניפגש לייעוץ דיסקרטי. כשהגיעה לבסוף, היתה נסערת כולה, מיאנה לפתוח בדברים, ממש שתקה. שאלתי מה מטריד אותה ואמרה שבדיוק מה שמטריד הוא שאיננה יכולה לשתף אף אחד בדברים. למעשה, רק במפגש השלישי החליטה לפתוח את סגור ליבה.
איך יושפפו הילדים מהליך הגירושין? צילום: פוטוליה
״אינני יכולה עוד לחיות עם האיש הזה אבל גם אינני יכולה לעזוב״, אמרה. לשאלתי מדוע מנועה מלעזוב הסבירה שילדיה צעירים מאוד ואביהם, בן זוגה, ״הוא אבא למופת״. ״לעזוב זה כמו לבגוד בהם, כאילו לומר שאני לא לטובתם אלא רק לטובתי״, היא הסבירה.
האמת, על נושא הפרידה בין בני זוג נכתבו מאמרים רבים והקול העיקרי שנשמע מהם הוא קול תחושת חוסר האונים. חוסר האונים של אלו שלא יכלו להיות שותפים להחלטה. זוג מחליט להקים משפחה ביחד. ברוב המקרים כיום, מדובר בסוג של אהבה ומשיכה שאיגדה את השניים. ההחלטה על המשך והרחבת הקן היא לרוב טבעית ומושפעת מדחפים אישיים וחברתיים גם יחד. הדעת איננה נותנת מספיק מחשבה על התוצאות הפוטנציאליות, בעיקר כי אין שוב דרך לנבא איך יהיה ההמשך. כשנולדים ילדים בריאים (דבר שאיננו טריוויאלי כלל ועיקר), ההתרחשות המשפחתית מתגלגלת כמעט ללא תכנון.
במקרים בהם הזוגיות פגועה באופן שגורם לאחד או לשני בני הזוג להחליט להיפרד, מתחיל תהליך שיש לו התחלה ברורה ועצובה אבל המשך בלתי ידוע. זאת, משום שכשיש לזוג ילדים אזי אלו, ללא בחירה, הופכים לבני גרושים או פרודים.
הדגש העיקרי הנו על המונח, ״ללא בחירה״. כדאי להסביר. כולנו, כילדים וגם כמבוגרים, עושים החלטות שאין לנו דרך לנבא אם יביאו טוב כמו שציפינו. זה נכון לגבי בחירת מקצוע, בן זוג, כלי מוסיקה, אימון גופני, ואין סוף החלטות שונות, גדולות ובעלות משמעות כמו קטנות ופחות דרמטיות. ההבדל העיקרי בין אחת לאחרת איננו רק מעמדה בחיים (כי הרי בחירתי לנגן באקורדיון ולא בגיטרה בכל זאת השפיעה רבות על מידת יכולתי לשעשע את החבר׳ה). ההבדל הוא מידת הבחירה שלי או מידת חוסר מעורבותי בבחירה. בגירושין, לילדים אין מה לומר. הדבר נכון גם כאשר בני זוג מחליטים למרות הכל לא להיפרד. גם כאן לילדים אין כל מעורבות בהחלטה. החלטה להיפרד היא למעשה תהליך שבני זוג מחליטים בו רבות (שניהם, גם אם לא באותה המידה - כי שניהם היו שם כשהזוגיות החלה להיפגע ושניהם יכלו לייצר שינוי בדרך). הילדים לגמרי לא. זאת, משום שלא הם החליטו על המיזוג, לא הם יכלו להשפיע על יחסי הזוג ולבטח לא יכלו לקבוע פרידה או לא. לפיכך, גירושין הם תמיד טראומה לילד. כדי להתמודד עם טראומה אסור לטאטא זאת מתחת לזמן ולפינוקים או לפיצויים המזוייפים. אין פיצוי שווה לאבא ואמא ביחד. לכן, כמו בכל טראומה יש הכרח לתת לה מקום ויחד למצוא דרך שבה הילד פועל בדרכו, שלו כתגובה עצמאית גם אם לא אהודה על ידינו. זאת, משום שכדי לצאת מטראומה לא מספיק רק לשתף, אלא צריך לחוש בעלי אונים כדי להיפרד מתחושת חוסר האונים והאשם שמתעורר במקום.
מומלץ ללכת למומחה שמבין מה מתחולל ויכול להקשיב לתהליך מחוץ למשחק. רק כך באמת יש אפשרות להיפרד מנטל הגירושין ולהמשיך לדרכו העצמאית. כך גם הוא, הילד, עושה את הפרידה שלו מן הזוגיות הזו, אמנם נושא עמו את הצער והאבל, אך גם מוצא בו הזדמנות להבין את תפקידו ולבחור בעצמו איך להוביל את חייו ולא להיות מובל על ידם ועל ידי הוריו. כך אפשר להמשיך בדרך.
שלכם ואיתכם בדרך,
דרור ענבר.
----------------------------------------------------------------------------------------------------
דרור ענבר - פסיכותרפיסט ומנחה הורים (MA.pd)
לייעוץ ניתן ליצור קשר בטלפון: 647.984.4035
או בכתובת dror.enbar@gmail.com
