הורים, ילדים, נעליים


למרות פערי התרבות הקיימים בין הורים ילידי ישראל וצאצאיהם ה'קנדיים', מסביר דרור ענבר כי ניתן למצוא פתרון הולם. "נסו להיכנס לנעליהם", אומר ענבר ומתכוון לכך ברצינות

מאת: דרור ענבר
13.10.2011

צבעים עזים אוחזים ביערות ובעצים שלצידי הדרך ופתאום כל אי תנועה נראה אמצע היוקון. לפעמים קבוצת עצים שקודם כאילו היתה נטולת מעמד, נעלמת, הופכת כה נוכחת, כי ככה זה הסתיו כאן.

הכל בעצם שונה בשבילנו הישראלים. אחרי שירוק היה מאוד דומה למדי צבא , דהוי כזה, אחרי שטבע זה מילה נרדפת לאבן צהובה במדבר צחיח, אחרי שסתיו עדיין מביא שרב מן המזרח, כאן הכל מתקרר ושונה.
כך גם התרבות. את התרבות השונה שאנו מנסים לחנך כאילו היתה מהגר, להפוך אותה רלוונטית לפתיחות הישראלית שלנו מטיחים בנו חזק ילדינו.

הורים – נסו לעמוד במקום של ילדיכם. (צילום: פוטוליה)

הוא חוזר מהגן ומשהוא נראה או נשמע זר לנו, אחר. לוקח זמן להכיר, להבין , אבל הקנדיות היא כבר סוס טרויאני בחצר הבית. כדי להבין צריך כרגיל להניח דעות קדומות, זלזול והתרברבות בצד. לראות רחוק יותר.
כאן אני נכנס לתחום ההנעלה. נעליים הם הלבוש המורכב ביותר שאנו מניחים על גופנו. זאת משום שנעל, בניגוד למכנס או חולצה, משמשת לתנועה ונחשבת אמצעי הישרדות יותר מאופנה. נכון שחשוב שתהיה זו נעל יפה ומושכת, אך יותר מכל מתאימה למידתנו. אחרת ניפול.

ואם כבר בנעליים עסקנו הרי שהמידה, הנוחות, מידת הרכות, מידת הגמישות, כל אלו הכרחיות לתנועה. בלי תנועה אין חיים. נקודה. עכשיו לעניין עצמו. נסו לרגע אחד להכניס רגל חשופה לנעלו או נעלה של ביתכם, בנכם. עשו ניסיון אמיתי כזה. קחו דקה או שתיים נטולות הגיון וטיילו בבית בנעליהם. מרגיש אחרת?
הדרך היחידה להכיר קצת יותר את הילד הזה, ולא משנה מה גילו, זה להיכנס בכל פעם קצת לנעליו. זה מאוד מוחשי כשממש מהלכים ברחבי החצר ארוזים בנעלי הסניקרס או מגפי העור שלה או שלו (גם אתה אבא, נסה את זה, מה כבר יקרה). זה מאוד מורכב כשמדובר ב״נעלי״ אישיותם, מרחב חייהם, עולמם.

מדוע כדאי? כדי שבאמת נכיר את אופן התייחסותם לעולם קצת יותר, שנבין מהיכן הם באים ולאן הם הולכים. ״אני מכירה הכל , לא צריכה לחוות את חייו, הייתי כבר נערה״ - אז זהו שאין באמת שום קשר בין חיים לזיכרון. חיים זה מה שעכשיו וזיכרון הוא שיכתוב עכשווי של מה שמתאים לזכור עכשיו. כל השאר ׳חארטה׳.

כדי שיהיה באמת, צריך להתקרב. לא להפוך לילד או נער, לא ולא, אבל כן לנסות להיכנס לנעליו לרגע וכך להבין קצת יותר, ללמוד טוב יותר לייצר אמפטיה. והרי כל מה שילד צריך כדי לראות ולחוות תמיכה אמיתית זו האמפטייה הזו שהיא בעצם בשתי מילים אומנות היחסים. אז יאללה לנעליים!

שלכם ואתכם בדרך,
דרור ענבר.

----------------------------------------------------------------------------------------------------
דרור ענבר - פסיכותרפיסט ומנחה הורים (MA.pd)
לייעוץ ניתן ליצור קשר בטלפון: 647.984.4035
או בכתובת dror.enbar@gmail.com

קטגוריה : חדשות » חינוך




  ראשי     חדשות     כלכלה     חינוך     קהילה     ספורט     בריאות     פנאי     אוכל     יהדות     תמונות     וידאו     פורומים     בלוגים     לוח שלום טורונטו     English     וויניפג     מונטריאול     ונקובר     מזג אויר     ארגונים יהודיים     ייעוץ והגירה     אסטרולוגיה     רדיו ישראלי     לוח אירועים    קידום אתרים

אודותינו  | פרטיות  | תנאי שימוש באתר  | צור קשר  | Banners

Created by IMC