אחרי החגים. אחרי החגים הנו עולם ומלואו. מחד זהו צמד מילים , תאור זמן תמים, מאידך בתוכו אצור כל מה שרצינו לרגע להתעלם.
צמד המילים הזה מלווה את חיינו בכל שנה מחדש ויותר מכך, הולך ומעמיס משימות אין סוף שרצינו לדחות. למעשה, ״אחרי החגים״ הוא קו הגבול בין מה שעכשיו למה שאנו שמחים לא לראות.
(צילום: פוטוליה)
הרבה מאוד פגישות עבודה, רעיונות לביצוע, משימות חיים חדשות, מועברים באחת אל עבר הגדר הזו ומניחים לנו בכל פעם שוב לחוש את רוגע האשליה של עצירת הזמן. זאת, משום שישנה סתירה איומה וטורדנית בין הצורך לעצור את הרגע, בין אשליית ההווה כמצב נתון וקבוע לבין ההתרחשות ההכרחית אל עבר הזמן הבא. הפיזיקה של גופנו מתעלמת מן החגים, הולכת לקראת חסר, זורמת אל הסוף. החגים בשבילנו הם קול מרד נגד הפיזיקה הזו של התכלות החומר, הדרך לעצור.
אחרי החגים היא גם מטפורה בין הדורות. משום מה אנו נוטים לחלק את חיינו לשלוש תקופות מהות: הילדות והנעורים (התגשמות התום), הבגרות והעשייה (אחריות והגשמה), והזמן שהס מלהזכיר, הזמן שאחרי החגים.
אם נרצה או לא יש לנו כמעט תמיד דוגמה חיה של הזמן הזה בדמות הורינו. אלה כבר חצו את הגבול, עברו למחנה אחר שבו רואים יותר לאחור מאשר לפנים. הפנייה הזו היא פנייה בלתי הפיכה. גם המציאות החדשה בה אנשים בני 65 עדיין פעילים מאוד ובמפגש חברתי חברי מכנים את אבי 'צעירצ׳יק' למשמע גילו (76), גם מציאות זו היא אשליית ״אחרי החגים״, אלא שבני הגיל הזה אינם מושלים עוד. אלה אנחנו בני ״לפני החגים״ שמנסים בכוח להסוות את רוע הגזירה, להימנע מלהבין באופן חד משמעי שהם כבר אחרי. כל התיאור הזה בא כדי לעורר מודעות לשוני הזה. היחס שלנו אל הדור הוותיק נוטה לבוא לידי ביטוי בכלים מהזמן שלפני החגים. אנו מתקשים באמת להקשיב לקושי של הזיקנה, בעיקר משום שאנו חסרי אונים בעצירתו. כדי לעשות שינוי של ממש, מוטב לשוחח על הדברים, גם עם ילדינו, גם עם עצמנו.
חבר משפחה אמר לפני שנים רבות לאימי שפרשה בדיוק מעבודת הוראה וחינוך שכעת היא כל שנה בהפסד. ״הכיצד?״, שאלה זו שחשה הקלה מן המעבר לזמן חופשי, נטול משימות. ״החל מהיום את מפסידה כל פעם מחדש את חופשות החגים״. צחקנו כולנו סביב ורק אחרי שנים רבות הבנו את הרצינות שמאחורי הדברים. כדי להבין את השינוי הזה צריך להפנות מבט אל מעבר ״לחגים״ לראות את השינוי שאנו עצמנו עוברים, לקבל אותו, להשתמש בו, להציג אותו לילדינו ולחבר אותו לדור ההורים.
הזיקנה היא חלק של הדרך. כדאי לנצל את עצם קיומה כדי לראות יותר. קשב אמיתי להורינו יכול להאיר גם את הדרך שלנו ושל ילדינו באור נוסף, בגוונים נוספים, ואולי עכשיו, אחרי החגים, מגיע הזמן.
----------------------------------------------------------------------------------------------------
דרור ענבר - פסיכותרפיסט ומנחה הורים (MA.pd)
לייעוץ ניתן ליצור קשר בטלפון: 647.984.4035
או בכתובת dror.enbar@gmail.com
